בחוק הקודם דיברנו על מערכת העצבים כשער בין העולמות, בין המודע לתת־מודע, בין פחד לאהבה. אבל השער הזה לא נפתח לבד, הוא נפתח דרך הנשימה. הנשימה היא השפה שהגוף והמוח מבינים יחד. היא יכולה להיות משרתת – פועלת אוטומטית ומושפעת מהפחד, או שהיא יכולה להיות מנהיגה, מכוונת את הגוף לשקט והתודעה ליצירה. כל שאיפה היא פקודה, כל נשיפה היא שחרור של סיפור ישן. כשאתם נושמים במודעות, אתם מתחילים לשכתב את הקוד הפנימי שלכם. הנשימה מלמדת אתכם איך להפסיק להילחם, איך להרפות ועדיין להישאר בנוכחות. כמו שדן ברולה אומר: “When you own your breath, nobody can steal your peace.” ברגע שאתם לומדים לנשום עם החיים ולא נגדם, כל שינוי הופך פשוט יותר. אתם מפסיקים לרדוף אחרי איזון, שקט ושלווה, ומתחילים לנשום אותם פנימה לתאים השרירים והאיברים.