אמון הוא לא “להאמין שהכל יהיה טוב”.
זה לא משפט מוטיבציה, זה לא יותר כוח רצון,
ולא חיוך שמסתיר סערה פנימית.

אמון הוא הרגע שבו הגוף מפסיק לצפות לפגיעה.

הרגע שבו אתם מרגישים לראשונה שהחיים לא נגדכם,
שהעבר לא מנהל אתכם, ושאין שום דבר שאתם צריכים להוכיח כדי להיות ראויים לדרך חדשה.

הוא מגיע אחרי שהשחרור התרחש, אחרי שהפחד ירד מההגה, ואחרי שמערכת העצבים סוף סוף מרגישה
שיש מקום לעתיד בלי להיאחז בעבר.

אמון הוא לא עיוור. הוא מבוסס על ראייה חדשה:
אתם כבר לא בורחים. אתם נוכחים.